|
תיאור הספר:
כאשר סיים, שכב דומם מעליה, חש את גופה הקטן, שמבנה עצמותיו עדין, מרעיד מהתייפחויותיה. דמעותיה החמות הרטיבו את צווארו, והתערבבו בזיעת גופו.
כאשר התגלגל ממנה, לא הביט בה. השמש הפציעה מבעד לחלון, וטראוויס חש פיכח כפי שלא היה מעודו. כאשר לבש את מכנסיו ואת מגפיו, ואז את חולצתו, שאותה אף אחד לא טרח לכפתר, פנה אליה. רק קצה ראשה נראתה מעל השמיכה.
בעדינות מרובה, הוא התיישב על המיטה לצדה. "מי את?" הוא שאל בשקט. נענוע ראש והתייפחות רמה היו התשובה היחידה שקיבל. הוא נשם עמוקות, משכה למעלה, כשהוא שומר את הסדין מסביב לשדיה החשופים.
"אל תיגע בי!" היא סיננה. "אתה פגעת בי!"
לאחר שעפעף פעם אחת, הזדעף טראוויס, "אני יודע ואני מצטער, אבל..." קולו גבר. "לעזאזל! כיצד היה עליי לדעת שאת בתולה? חשבתי שאת..." הוא נעצר משום שראה את התמימות המשתקפת מעיניה. איך הגיע למסקנה שהיא פרוצה? אולי היה זה הבוץ או החדר החשוף אמש, או סביר יותר, הוויסקי ששתה, אך היום ראה שהיה עליו לדעת מי היא באמת. גם בישיבה עירומה במיטתו, שערה הפרוע על כתפיה, היא הפיצה אווירה של עידון וייחוס שאותה יכולים להפגין רק המעמדות העליונים גם בעתות מצוקה. כאשר החל להבין מה עשה - הוא לקח את בתו של לורד אנגלי למיטתו - החל להבין את חומרת מעשיו.
|