|
תיאור הספר:
תמיד חשבתי על המלחמה בשחור ולבן הגם שבמחשבה שנייה היא צבעונית וססגונית יותר. אין זה נכון לומר כדברי השיר שציפורים לא מצייצות ועצים לא צומחים במלחמה. למעשה, בני אדם נהרגים בנוף מרהיב ביופיו, בין העלוות הירוקות של העצים, כשמעליהם שמים כחולים זכים והחיים הומים מסביב. הציפורים מצייצות, העשב צומח ופרחים פורחים בשלל צבעים. גופות מוטלות בעשב, והן כלל לא מפחידות בהיותן חלק מהעולם הרבגוני הזה. אתה יכול לצחוק אתן ולפטפט אתן - האנושות לא קופאת ואינה יוצאת מדעתה למראה גופה. מפחיד רק כשיורים בך.ארקדי בבצ'נקו, 2005ארקדי בבצ'נקו, סטודנט למשפטים בן 18, גויס לצבא הרוסי ב-1995 ונשלח לצ'צ'ניה. היה זה תחילת מסע מפרך שעבר חייל תמים שנאלץ להתמודד לא רק עם אויב צ'צ'ני אכזרי וחסר רחמים, אלא גם עם חבריו לנשק שהופכים כל מגויס לעבד נרצע לגחמותיהם. עבד שמותר להשפילו, להכותו שוב ושוב עד אובדן ההכרה, ואף לירות בו.הוא לחם בערים גדולות ובכפרים קטנים, ברחובות המופגזים של הבירה גרוזני ובמוצבים עטויי שלג בהרים לצדם של חיילים שיכורים, מסוממים, רעבים, מוכים. חיילים שכדי להתקיים מוכרים נשק לאויב, שחוזר ומפנה אותו נגדם.בבצ'נקו לוקח את המציאות הארצית של המלחמה - הקור התמידי, הרעב, התשישות, הטינופת והטרור - והופך אותה לפרוזה נוקבת ומטרידה העוסקת בעיקר במצבו של הצבא הרוסי, החייל הרוסי והמפקד הרוסי.מבקרים מכל העולם הכתירו את 'סיפורו של חייל' כסיפור מלחמה מרשים ויוצא דופן באמיתות שהוא חושף, שנכתב בגוף ראשון של מספר סיפורים נהדר. סיפורו של חייל זכה ברוסיה בפרס שניתן לספר ביכורים לסופרים שכותבים "למרות, ולא בגלל, נסיבות חייהם."ארקדי בבצ'נקו נולד ב-1977, והוא בוגר משפטים. הוא שירת בצ'צ'ניה בשנים 1995-1996, ובשנת 2000 התנדב לשנה נוספת. כיום הוא עובד במערכת עיתון במוסקבה. זהו ספרו הראשון."סיפורו של חייל מחיה את מלכוד 22" - וושינגטון פוסט"בבצ'נקו מפגין כשרון כתיבה טבעי... אם עוד לא למדתם שמלחמה היא גיהינום, ספר הזיכרונות הזה ישכנע אתכם בקלות" - פבלישרס וויקלי.
|