|
תיאור הספר:
"כוחו הנוקב של המונולוג הזה טמון בבנליות הנוראה של הדברים הנאמרים באופן תמציתי כל - כך, בהיעדר כל ליריות חנפנית, ובעיקר באיכות הספרותית יוצאת - הדופן של טקסט שבו השתיקות בין המשפטים והמלים מדברות יותר מכל". (L'Arche) "ספר יפה ורב - עוצמה" (Le Monde) "המוסיקה של המלים האלה, שכל אחת מהן מגולפת בקפידה, חודרת אל הנשמה, והיא מוסיפה להדהד באוזניים זמן רב אחרי סיום הקריאה". (La Libre Belgique) "סיפור מרגש ומדריך מנוחה" (Mila) אסתר אורנר, הכותבת ומפרסמת בצרפתית, נולדה בגרמניה להורים יוצאי פולין, גדלה בבלגיה, שם הוסתרה בתקופת מלחמת - העולם אצל משפחה - מאמצת נוצרית, ואחרי המלחמה, לאחר שאמה חזרה ממחנה - ריכוז, קמה ועלתה בת 13, לבדה, לישראל. בהיותה סטודנטית נסעה לצרפת, ואחרי 20 שנה חזרה לתל - אביב. הפרטים הללו הופכים את הרומאן הקצר שלה לאוטוביוגרפי - כביכול, אלא שבספר הועבדה מלאכת - הסיפור לאם, שהבת, הנושפת בעורפה, כמעט כופה עליה לכתוב את עצמה, ספק נגד רצונה. האם היא אשה שחזרה מ"שם", ולאחר כשלון עלייתה ארצה בעקבות בתה, היא חיה עתה בבית - אבות, בין זקנים "משלנו", מטושטשים או משוגעים - למחצה. אבל אין זה ספר על השואה, כי דווקא על הנסיון המרכזי והנורא בחייה האם כמעט אינה מדברת. המלים "שואה" ו"מחנה ריכוז" אינן מופיעות אפילו פעם אחת. רוב הסתכלויותיה עוסקות ביומיום הבנלי, בפכים של קשרים משפחתיים, בנסיונותיהם של אחרים ללמוד לחיות מחדש. אבל בראש ובראשונה זהו ספר על יחסים בלומים בין אם לבת, על האין - אונים של רגש שכאילו מנוע מלהימסר במלים, בסימנים, במחוית. השתיקה על מה שהיה (כדי לא למנוע לסגור את הפצע) מתגלגלת לשתיקה גדולה אחרת בקשר שבין האם לבת, הופכת ליחסים שתוקים גם בהווה. פנייה לביוגרפיה של אורנר תאפשר לזהות את הארץ המתה, את הארץ בה נולדה הילדה, ואת הארץ השלישית. אך בספר אין שמות, לא של אנשים ולא של מקומות. האנונימיות המרחיקה היא עצם העניין, והזמנים והמקומות מתערבבים, "זמן רב אני כבר לא נמצאת במקום שבו אני כותבת" ; כל כאן נושא צללים של שם, ואפילו השם של ישראל מתבלבל ב"שם" האחר. ודווקא העיקוף, ההשתקה, ההסטה והעירוב מעניקים כוח עצום למלים שישנן בספר, לדיאלוג הסמוי הזה בין האם לבת, אשר מגיע לשיאו בסיפורים שהבת עצמה כותבת (והאם מעתיקה) - פנינים בלתי נשכחות, מכמירות - לב: סיפור על ילדה שהבינה, ראתה יותר מדי; סיפור על אשה שכבר התרגלה זה זמן רב לבדידותה; סיפור על ילדה קטנה בת חמש, שערב אחד הביאו אותה לבית של שני אנשים זרים.
|