|
תיאור הספר:
ביוני 2008 הלך לעולמו יוסף (טומי) לפיד, העיתונאי, הפוליטיקאי ושר המשפטים לשעבר, שפניו היו מוכרות לכל ישראלי באשר הוא. מעטים ונדירים הם אנשי הציבור שהטביעו חותם כה עז ומתמשך על חיינו; רבבות טיילו בחו"ל על פי המדריכים שכתב, צפו בו בטלוויזיה, קראו אותו בעיתון, הצביעו עבורו בכנסת, כעסו עליו או הזדהו איתו - והקשיבו לתוכנית הרדיו האישית והמושחזת ששידר ברשת ב' מדי שבת, "השבוע שלי". טרם מותו הספיק לפיד לעדכן ולתקן את הטורים הנבחרים מתוכניתו המפורסמת, המכונסים בספר זה. הוא גם בחר את הכותרת - אמרתי לכם - באותו הומור עוקצני ומתריס שאפיין אותו תמיד. לפיד כתב על אמו היפה ועל מילים אבודות, על ספרים ושחמט, על חרדים ופרסומות, על אוכל ופוליטיקה ועל הנשיקה של חיים רמון. הוא כתב עלינו ועל עצמו, בשנינות ובגילוי לב: "גם אם אמות מחר, ואין לי כל כוונה כזאת, אני כבר ניצחתי את הרופאים, הדיאטנים והמורים לכושר, שעשרות שנים רודפים אותי עם עצות חכמות, דיאטות חדישות ואזהרות חמורות, כדי שאבין סוף-סוף כי אדם עם עודף משקל כמו שלי לא יכול להאריך ימים. העצות הטובות שלהם לא שברו אותי..." (קטע מתוך הטור החותם את הספר) זהו ספר השיחות הרביעי מתוך תוכנית הרדיו, שזיכתה את לפיד בפרס סוקולוב לעיתונות. קדמו לו רבי המכר "השבוע שלי", "עוד אני מדבר" ו"משהו השתבש". יוסף (טומי) לפיד, בעלה של הסופרת שולמית לפיד, אב ליאיר, למירב ולמיכל שנהרגה בתאונת דרכים, היה בן 77 במותו.
|