|
תיאור הספר:
במאה השנים שיבואו לאחר ליל המילניום ישתנו כליל חייו של אושוואלדו קאמפוש, פסיכואנליטיקאי טוב-לב, השקוע במסירות בסיפורים שמדברים מטופליו בקליניקה שלו. בליל המילניום מגיע לקליניקה עיתונאי-לשעבר וטוען כי סאלאזאר, הרודן של פורטוגל לפני יובל שנים, נהג להפיץ ביצים מורעלות, שמאז מתגלגלות במחזור הביצים-והתרנגולות, וכי הערב אכל אחת מהן. בגלל הביקור הזה מאחר אושוואלדו לנשף המילניום, ואשתו, שצפתה את איחורו, מנצלת זאת כדי להפוך לפומבי את הרומאן שיש לה זה שנים ולסלקו מחייה. בשובו לפנות-בוקר לקליניקה בקומה החמישית, שהיא מעתה דירתו, מתנפלת עליו במעלית אשה שנראית לו כזונה, עם כוס שמפניה בידה. יעבור יום ויסתבר שאוכל הביצה "המורעלת" צנח ומת. דומה שהפוביות, הנוירוזות וההפרעות הנרקיסיסטיות שבהן מטפל אושוואלדו התעצמו מסביב להתחלפות המילניום. האיש האמפתי, החדור בהרגשה שיש לו מין שותפות משפחתית עם מטופליו, חורג יותר ויותר לתחום האסור של המעורבות בחייהם מחוץ לקליניקה, וכך מסתבר לו כי הפנטזיות ההזייתיות, העולות על גדותיהן, של המטופלת הכי צבעונית שלו, בחורה היסטרית המשמיעה באוזניו רצ'יטטיבים ארוכים עתירי דמיון, דווקא מעוגנות היטב בהווה.
במקום לחשוף את הסיפור החבוי, הנוגע לעבר האינפנטילי הרחוק שלה, את החידה המסתתרת מאחורי "שיריד היום" שהועברו לעולם החלימה ומשמשים כהסוואה, עליו לחשוף את ההווה הסמוי האקטואלי, המסתתר מאחורי החומרים הפסיכואנליטיים, כאילו מבקשת המטופלת להעביר לו איזה מסר הנוגע להווה, ובה-בעת אינה רוצה לחשוף אותו. הפסיכואנליטיקאי, המלכד לסיפור אחד סיפורים של מטופליו וגם את זה של האשה מהמעלית, הופך לפרשן סיפורים מסוג הפוך, כאילו נפל על ראשו מין מותחן, והוא "כמו עש בתוך ארון, עש שעובר על התפרים, מכרסם את המציאות פה-ושם, ואינו יודע מה גודל הארון". הוא הולך ומשתכנע שיש בפורטוגל מחסום גדול של צללים הפועלים בניגוד לחוק, וכי הוא היריב הבודד שמתייצב נגדם. וכפי שהנפש האנושית אינה אלא סיפור מצטבר, כל עוד יש לשון שמבטאת אותו, הוא גם מאמין כי עליו לדבר את סיפור הצללים העכשווי שחשף. המלחמה בצללי הקונספירציה תיערך במלים, כמו המלחמה בצללי הנפש
|