|
תיאור הספר:
טאבוקי(יליד 1943)הוא מן הבולטים בסופרי איטליה, והמבקרים משווים אותו לקאלווינו ובורחס. הוא נולד בפיזה, וכיום הוא מחלק את זמנו בין איטליה לפורטוגל, שהיא מעין מולדת שנייה שלו: טאבוקי, המכהן כפרופ' לספרות באוניברסיטת סיינה, הוא גם מתרגמו לאיטלקית של גדול משוררי פורטוגל, פרננדו פסואה, שדומה שמיפעלו הספרותי השפיע עליו יותר מכל סופר אחר. הקורא העברי מתוודע כאן לטאבוקי לראשונה דרך שני רומנים קצרים שלו, 'חוט האופק' ו'רקוויאם' (1991). את 'רקוויאם' כתב טאבוקי בפורטוגזית, והנוסח האיטלקי תורגם לא על ידו. הספר זכה בפרס "פן קלאב איטליאנו". הרומן הקצר 'חוט האופק' נפתח כסיפור בלשי. אל חדר המתים של בית החולים הישן בעיר חוף איטלקית מובאת גופה של צעיר אלמוני, ששמו בתעודת הזהות הוא "קרלו נובודי", אלא שהתעודה מזוייפת. למחרת מדווח העיצון שהצעיר נקלע בנסיבות לא ברורות לדירה שהמשטרה פשטה עליה, וכנראה נהרג, לאו דוקא מכדורי המשטרה. שפינו, עובד חדר המתים, מתחיל להתחקות אחר זהותו של הצעיר שעברו מחוק, אבל החקירה הזאת - שבה הוא מנסה להפוך את המת מ'אף אחד' ל'אני' - הופכת בהדרגה לחקירה קיומית, לחיפוש עצמי פרי היכולת האנושית לראות את עצמך אצל האחרים. המת, כמו קו האופק, הוא משהו שהתבונן נושא בתוך עיניו, והוא זז שעה שהמתבונן זז. שפינו יוצא מתוך עצמו על מנת למצוא את עצמו, על מנת לשרטט לעצמו עלילה . האם גם הוא מחפש את המסלול המדוייק שיביא עליו, בסיום, את מותו ? המספר של 'רקוויאם' , אדם שבילה הרבה בהשערות על המשורר פסואה, קבע פגישה עם פסואה (המת !) בשעה 12. בטעות הוא מגיע ב 12 בצהריים, ועליו להעביר 12 שעות עד חצות. במהלך הרומאן (המכונה : "הזייה") הוא "פוגש" שורת דמויות ציוריות, חלקן חיות וחלקן מתות, ממלא האחר הוא בשבילנו "הזיה", סיפור שאנו בודים עליו, ממלא המתים ממשיכים להטריד אותנו בשאלות שאנו שואלים אותם, ואנו גם יודעים עליהם דברים שהם עצמם אינם יודעים, כגון : איך הסתיימו חייהם. למעשה, הפגישה החשובה ביותר של המספר מוסתרת מן הקורא : הפגישה עם אישתו המתה, שהתאבדה לאחר שעברה הפלה, ואולי הרתה לידידו הטוב. ומה שקרה באותו משולש רומנטי אולי רק מימש סיפור שכתב המספר לפני הארועים עצמם. בשני הרומאנים הללו ממשיכים איפה המתים את חייהם בחיי הדמות החיה, המוסיפה לתהות אחר סיפרם, שהוא בעצם סיפורה. בשני הרומאנים פועלת הדמות באמצעות מישהו אחר. המשורר פסואה, שהמציא כמה עשרות משוררים בדויים שכתבו שירים שונים זה מזה, היוצר הגאון שה'אני' שלו התפצל לשורת דמויות בדויות מאוד ממשיות, הוא לפיכךדמות מפתח להבנת רומאנים הללו של טאבוקי.
|