|
תיאור הספר:
*מה מסתתר מתחת למסווה התרבות האנושית של סדר, חוק, שפה והגיון? האומנם הציווליזציה אינה אלא מעטה אלגנטי דק ומלאכותי שתחתיו רוחשים יצרים ודחפים עזים שאינם שונים מאלה של בעלי החיים? *בני - האדם הם יצורים מלאי סתירות: נאמנים ובוגדניים, נדיבים וקפוצי - יד, אוהבי שלום ומחרחרי מלחמה. מי אנו באמת וכיצד התפתחנו והגענו להיות מה שהיננו? *מדוע מוכנים בעלי - חיים רבים כל - כך להסתכן, לרעוב ואף למות כדי לזכות במין? האם אנחנו, בני האדם, שונים מהם כפי שאנו מתיימרים להיות? *יש בעלי חיים שמוכנים להקריב את חייהם למען שארי בשרם ויש אחרים שרוצחים את צאצאיהם בלי להניד עפעף. האם אותם חוקי שרידה שולטים גם במין האנושי? *כיצד הפך העולם למרקחה גועשת של אלימות ולאומנות, סביבה נשחתת ואוכלוסיה תופחת עד התפוצצות? מה עלינו לעשות כדי להציל את עצמנו ואת עולמנו? החיפוש אחר שורשיו של המין האנושי מאז ומעולם שאף האדם, שאיפה חסרת מעצורים, להבחין את עצמו משותפיו לחיים על פני כדור הארץ. תמיד ראה את עצמו נעלה יותר, נבון יותר, טוב יותר, ואף נטל לעצמו את זכות השליטה ביתר בעלי החיים. אולם, מסתבר שביננו, בני האדם, לבין בעלי החיים ואף הצמחים יש נקודות דמיון רבות. עקבות מן העבר, העוקב אחר התפתחות הציויליזציה מן האדם הקדמון ועד ימינו אלה, עוסק, בין השאר, בסוגיה מרתקת זו, חוקר אותה מן הבחינה המדעית, החברתית, הדתית והתרבותית ומגיע בסופו של דבר למסקנה המרעישה, שלמעשה רב הדמיון מן השוני. עם זאת, גם אם האדם דומה מאוד לקוף ואפילו ה - DNA שלו דומה לזה של השימפנזה, אין ספק שהוא בעל החיים המורכב ביותר עלי אדמות. רק יצור מורכב כל כך מבחינה נפשית יכול לסבך ולסכן את עצם קיומו כפי שעושה האדם. ורק הוא, טוענים המחברים קארל סייגן ואן דרויאן בנימה אופטימית, גם יכול לצאת מזה בשלום.
|