|
תיאור הספר:
לפני עשרים שנה, בסוף ינואר 1994, נפטר פנחס שדה. הוא גולל את חייו במאות השירים שכתב ובספרי הפרוזה שחיבר. רוב כתיבתו הספרותית היא וידויית, ונקראת כיומן.
עם זאת, במשך ארבעים שנה, מ-1954 ועד מותו בגיל 64, ניהל שדה יומנים של ממש. הפנקסים הגנוזים שרואים אור לראשונה בספר פנחס שדה: היומנים חושפים את חומרי הגלם של כתיבתו, ומספקים מבט נדיר ובלתי אמצעי אל אישיותו ואל חייו.
בעקבות הפרסום המחודש של "החיים כמשל" ב-1968 הוצף שדה בפניות של קוראים שביקשו להיפגש איתו, לשטוח את מצוקותיהם, לגעת בו, וביתו נעשה מוקד עליה לרגל. בהופעותיו הפומביות האולמות היו מלאים והצעירים לא הירפו ממנו שעה ארוכה בשאלות ותשובות. האירועים דמו יותר למרתון של מודעות עצמית מאשר למפגש עם סופר. דומה שלא היה עוד יוצר בעל נוכחות כזאת בספרות העברית.
שדה אינו מסתיר דבר, וביומניו הוא מתוודה על משיכתו לישו, על לבטי הכתיבה, מותח ביקורת נוקבת על הוויית החיים בארץ, חושף את פרשות נישואיו וגירושיו, ואת חייו עם אהובותיו, ובהן שרי וחבצלת, ששלחו יד בנפשן.
כאשר חלה בסרטן, סירב שדה לקבל טיפול והעדיף מפגשים עם המיסטיקנית ימימה אביטל ועם הרב אשר פרוינד, וקריאה יומיומית בספר תהלים. הוא היה בטוח בהחלמתו המלאה, תכנן את הספר שיכתוב על כך ותיעד בדקדקנות ביומנו את כל אשר עבר עליו.
הספר פנחס שדה: היומנים כולל גם שירים שנמצאו בעזבונו ולא ראו אור.
אילת נגב ויהודה קורן הם זוג עיתונאים, שבשנים האחרונות כתבו יחד שלוש ביוגרפיות שראו אור באנגליה ובארה"ב ותורגמו לשפות רבות. ספרם "חייה ומותה של אסיה ג" ראה אור בהוצאת דביר ב-2009.
|