|
תיאור הספר:
רומאן - המכתבים 'העיר והבית' הוא הרומאן האחרון שכתבה נטליה גינצבורג (ראה אור באיטלקית ב - 1984). זהו סיפורה של חבורת ידידים, על אהבותיהם, בגידותיהם, מות יקיריהם. יש בו יחסי הורים - ילדים לקויים, ולעומת זאת שורת הורים - לא - ביולוגיים שמתפקדים בדרך זו או אחרת כהורים ממשיים. עזיבתו של ג'וזפה לאמריקה, והתפרקותו של "הבית" שבו נפגשים כולם בסופי - שבוע, מאפשרת חליפת - מכתבים ענפה המשקפת פיסות חיים כבחתיכות של מראה שהתנפצה לרסיסים. אכן, זה הדימוי של נטליה גינצבורג עצמה, שכתבה על הספר: "כבר מן ההתחלה לא קיוותי לדבר. המראה היתה שבורה, ואני ידעתי שלאחות את השברים יהיה בלתי אפשרי. מעולם לא חוויתי את החסד שיש במראה שלימה הניצבת למולך". אולי דווקא בכך הישגו הגדול של הרומאן הזה, שרבים רואים בו היום את הרומאן הגדול ביותר של גינצבורג. ההצצה למכתביהם של האנשים הללו היא כהצצה לערימת מכתבים שמישהו מן החיים באמת זנח כשעבר דירה.
הקריאה בהם מוליכה להירהורים על דמויות ועלילות של רומאנים הנחשבים ריאליסטיים - עד כמה הן קונסטרוקטים מקושרים היטב סביב איזו תיזה להבנת נפש האדם ועולמו. כמה נדירות דמויות אנושיות באמת, כמו ברומאן של גינצבורג, דמויות שאינן "מעבדה" לשום דבר, וגם אינן "אנשים פשוטים" שהקורא יכול לזכותם במבט אירוני, מלמעלה. האסונות הלא - צפויים נוחתים כאן לפתע, כמו בחיים. הדמויות אינן בנויות סביב איזה שסע חריף, אינן ניתנות לשום הגדרה חד - משמעית, ואף אינן מדגימות את בעיתיות ההגדרה. אכן, יש בספר מצב כללי של התפוררות, של עזיבת בית, שהוא מטאפורה לאיזו יציבות אשלייתית. של מציאת "בית"אחר, שהוא פחות אבל גם יותר, כי מעמדו מפוכח יותר. יחסים "דפוקים" בין בני אדם מוצאים בסוף מין תיקון תחליפי. אבל כל זה רחוק מלמצות את הספר, שיש בו, מעל לכל, איזה חסד של אמפטיה אנושית
|