|
תיאור הספר:
אלפרד דבלין נחשב ל"מספר הכי מוכשר של האקספרסיוניזם הגרמני" ('בריטניקה'), ו'ברלין, אלכסנדרפלאץ' שלו הוא מן הרומאנים הגדולים של הקלאסיקה המודרנית. לאחר שהספר ראה אור ב1929 - (והפך מייד לרב - מכר) התבסס מעמדו של דבלין כאישיות מובילה באוונגארד האירופאי של אותם ימים. "דבלין הולך ותופס את המקום הראשון במעלה בחיי הרוח של גרמניה", אמר עליו באותה שנה תומאס מאן. קאפקא ראה בו את אחד השמות הגדולים בספרות הגרמנית. 40 שנים לאחר - מכן, ב"על מורי דבלין", מבקש גינטר גראס להזיז את מאן, ברכט וקאפקא "בכל הכבור הצידה" לטובת יצירתו של דבלין: "איני יכול לתאר לעצמי את הפרוזה שלי בלי המרכיבים הפוטוריסטיים של יצירתו". 'ברלין, אלכסנדרפלאץ' - סיפורו של פראנץ ביברקופף - הוא סיפורו של אסיר משוחרר, בשנים שלאחר מלחמת - העולם הראשונה, הנשבע לחיות כאדם הגון, אך אינו מתמיד בכוונתו, נגרר לפשע בגלל כוחות חזקים ממנו, מסתבך ומתמוטט, והמכות הנוחתות עליו הופכות אותו למין איוב מודרני, מנוכר. אבל מסיפור הנפילה מתנער וקם ביברקופף חדש, אחר. היו שטענו שסיפור עולם - תחתון זה, המהפכני בטכניקה שלו, הושפע מ'יוליסס', אך דבלין עדיין לא קרא את ג'ויס כשהחל לכתוב את ספרו. הדדאיסטים והקולנוע היו מדריכיו. הרומאן הסינמאי הזה נקרא כפואמת - ענק בפרוזה, ועם זאת, הוא מרתק כספר מתח. הספר הוא מונטאז' מדהים, ששזורים בו דיווחי בורסה ומזג - האוויר, פירסומים רשמיים, קטעי עיתון ופירסומת, מודעות, נתונים סטטיסטיים, מסלולי רכבות, להיטי אופרטה ושירים פטריוטיים. דבלין מעביר אירועים, חוויות, צבעים, רעשים, והמספר מקשר את יחידות הפסיפס לתמונה של ברלין, בבל - הזונה. טכניקת המונטאז' מאפשרת סימולטאניות, זרימה, וחדירה לתודעה הקולטת עשרות רשמים בו - בזמן. קולו של המחבר מתחלף ללא התראה בזרמי - תודעה של הגיבורים. הגרוטסקי והאירוניה - היבשה מתערבבים בפאתטי, וסלנג ברלינאי ולשון פושעים מותכים יחד עם קטעים מן התנ"ך, מן הקלאסיקה ומפזמוני קברטים. עם זאת, אין זה רומן קטוע, מתפזר. אם יש תיאור מפורט ומזוויע של בית - מטבחיים - הוא יתקשר ללב - העניין בהמשך. אין "אקדח" המופיע בהתחלה שאינו "יורה" בפרקי השיא. באופן מופלא תפס דבלין היהודי, בשלהי שנות - העשרים, את ניצני רוחה של גרמניה הנאצית. טכניקת המונטאז' אינה באה רק לצורך העצמה של סיפורו של ביברקופף, אלא גם לצורך הרחבה. זהו סיפורן של ברלין, של גרמניה, של אירופה. עולים כאן לאומנות, סדר, פטריוטיזם, אנטישמיות, מהפכות, מיליטריזם וכיו"ב - כל סוגי היחד שבתוכם מתבהם האדם, צועד וסוגר רווחים, כשהוא בעצם לבדו, אך אינו מודע לכך, בעוד התופים הולמים מאחוריו. "אדם אינו יכול להתקיים בלי רבים אחרים" - אך ה"ביחד" של ביברקופף, האיש שקם לתחיה ושילם מחיר כבד, אינו קיים בתוך ההמון. בפועל הוא חי בבדידות מוחלטת, אבל הוא מרגיש, נפתח אל הכאב, פוקח עין, קשוב לעולם מן הצד, חש אחווה, ובעודו משלים עם הסבל אין הוא סוגד לגורל. בין שתי האופציות (לבד בתוך ה"יחד", ויחד בתוך ה"לבד") בחר ביברקופף בשנייה, ואילו בני - דורו הגרמנים נתבהמו בראשונה.
|