|
תיאור הספר:
"האם אדם נוצר למלחמה? האם נוצרה האשה לנהל קרבות? אני אחזור לקיבוץ שלי, תהיה לי משפחה, יהיו לי ילדים". כך אמרה הצנחנית חביבה רייק ליצחק שדה, מפקד הפלמ"ח, ערב צאתה לשליחות אל מעבר לקווי האויב הנאצי. "בין אושר הפרט ומילוי החובה", כדבריה, בחרה להשליך נפשה מנגד, ולצאת לאירופה הכבושה בידי הנאצים, "כאם הפורצת לתוך בית בוער להציל את ילדיה". בשלושים שנות חייה עמדה באתגרים קשים - עבדה לפרנסת משפחתה, נאבקה על מעמדה בתנועת השומר הצעיר ובקיבוץ; העדיפה את נתיבה הייחודי על נתיב הגברים שאהבה, עמדה באימונים מפרכים בפלמ"ח. לשווא ניסו גברים אוהבים להניא אותה מלצאת לשליחות המסוכנת. היא התנדבה לשוב למחוזות ילדותה בסלובקיה, בעת שמשפחתה כבר נשלחה משם לאושוויץ ולמאידנק. שתי משימות הוטלו עליה: מטעם הנהגת היישוב בארץ - ארגון יהודים והצלתם. ומטעם הבריטים - מודיעין וחילוץ צוותי אוויר של בעלות הברית שצנחו בארץ אויב ונמלטו מפני הגרמנים. היא עמדה במשך שבועות ארוכים בשתי המשימות, תוך גילוי יוזמה, מנהיגות וגבורה. המחנה שהקימה בהרים עם שלושה חברים צנחנים הותקף, חביבה ושניים מחבריה נלכדו. המדים הכחולים של חיל האוויר הבריטי שלבשה לא הועילו לה. הנאצים ועוזריהם המקומיים ירו בעורפה, על פתחו של קבר אחים. בסוף המלחמה זוהתה גופתה ונקברה בפראג, ועל קברה הוצב צלב. בסופו של דבר הובאה למנוחות בהר הרצל. הספר מבוסס על עדויות ומסמכים, משלב חיים פרטיים דרמטיים באירועי התקופה ובמכלול פרשות הגבורה של צנחני היישוב לאירופה הכבושה. הספר הוא פרי עבודתם המשותפת של שניים שהכירו זה את זה בפלמ"ח ומאז לא נפרדה דרכם. תהילה עופר, עיתונאית שכבר חיברה ביוגרפיות אחדות; וזאב עופר, שהיה אלוף - משנה בצה"ל ומנהל בכיר בשירות הציבורי.
|