|
תיאור הספר:
אדם שלוסר, צלם עיתונות מצליח, שוכב בתרדמת לאחר שנמצא ירוי במחסן ירקות זנוח ביפו, ותודעתו מצלמת תמונות כמו במצלמה בלי פילם. לצדו, באותו מחסן, נמצא הרוג הרב זוהר מלאכי, חברו מימי המצור על בירות, עבריין-לשעבר שחזר בתשובה. מן ההווה של 2004, בין יום הזיכרון לשואה ליום הזיכרון לחללי צה"ל, פושטת העלילה את שלוחותיה לעבר ולצדדים. המשטרה ממנה חוקר לא-שגרתי, חתרני, הכופר בלפיתה הפשטנית של סיבה ותוצאה
ולפיכך חובקת המסגרת של החקירה המשטרתית רומאן רחב יריעה, מרובה קולות ועלילות. נמצא כאן גם את סיפורה של סופי, אשתו-בנפרד של אדם, אף היא צלמת עיתונות מצליחה, המצלמת חדווֹת יומיומיות קטנות, בניגוד לאובססיה של אדם לצלם את המוות
ולצידה את אמיר דקל, מתכנן-גינות גרוש, שסופי מנסה לקיים אתו תא "מחתרתי" של יחסים, המנותק מזיכרונות ותמונות של חייהם הקודמים
ואת מנחם וארתור, ניצולי שואה, האבא וה"אמא" של אדם.
ותמונות מילדות בכרם התימנים, עם אביה של סופי, מי שהיה המנקה של שדרות קרן-קיימת, ועם אמה, שלא הגשימה את חלומה להיות שחקנית
ולעלילה הכל-כך תל-אביבית נקלעים גם כלב מרוט-שיער, שהובא מן המצור על בירות ועדיין צופן את הטראומה שלו משם, ועשרות חתולים בעלי שמות יקיים, הממלאים דירה ברחוב שפינוזה ואולי משחיתים כתבי-יד לא-ידועים של קפקא ... המניפה העלילית הרב-קולית נפרשת בספר בקרנבל של ז'אנרים. בהעזה ובווירטואוזיות גולש איצקוביץ' מרומאן פסיכולוגי-ריאליסטי, רב-אמפתיה וקשוב לניואנסים, על תא משפחתי, לרומאן חברתי-פוליטי על המצב הישראלי, ולפארודיה על רומאן של חקירה משטרתית, ולעלילה ספק-פנטסטית ספק-הזויה המשוטטת בשטח ההפקר שבין המתים לחיים, ולקומדיה גרוטסקית על מריבות בין שכנים בבית משותף
|