|
תיאור הספר:
אוסף סיפורים קצרים (2004) מאת הסופרת הקנדית אליס מונרו (1931), סופרת נחשבת ומוערכת מאוד בקנדה ואף מחוץ לארץ מולדתה. שמונה סיפורים על נשים בשלל גילים ונסיבות, שבעצם הניסיונות שלהן לשרוד כאדם שלם ועצמאי, מביאות על עצמן אובדנים קשים והתנתקויות כואבות וגורמות נזקים לאחרים. ג´ונתן פרנזן, מתוך ההקדמה לספר: "בעיקרו של דבר, בריחה הוא ספר כל כך טוב, שאיני רוצה לדבר עליו כאן. ציטוט לא יעשה צדק עם הספר, וגם תקציר לא. הדרך לעשות איתו צדק היא לקרוא אותו. יותר מכל סופר אחר מאז צ´כוב, מונרו מתאמצת להשיג - וגם משיגה - בכל אחד מסיפוריה שלמות כמו-גשטאלטית בהצגת מסכת חיים. מאז ומעולם היה לה כישרון גאוני לפיתוח רגעים של התגלות נשגבת, לקילוף אריזתם ולהגשתם לקורא... הרגעים שהיא דבֵקה בהם הם רגעים של מעשה דרמטי, הרה גורל, בלתי הפיך. ומבחינת הקורא, פירוש הדבר שאי-אפשר אפילו להתחיל לנחש את המשמעות של סיפוריה לפני שעוקבים אחר כל נפתול שלו. העמוד או שני העמודים האחרונים הם תמיד אלה שמדליקים בבת אחת את כל אורות הבמה. כשאני קורא את מונרו, אני נכנס למצב של הרהור שקט שבו אני חושב על חיי שלי: על ההחלטות שקיבלתי, הדברים שעשיתי ושלא עשיתי, האדם שאני, אפשרות המוות. היא אחת מקומץ סופרים -אחדים חיים, רובם מתים -אני חושב עליהם כשאני אומר שסיפורת היא הדת שלי. כי כל עוד אני שקוע בסיפור של מונרו, אני רוחש לדמות בדויה לחלוטין את סוג הכבוד החגיגי והעניין השקט והמעיק שאני רוחש לעצמי ברגעים היותר טובים שלי כאדם... האם ספרות משובחת יותר יכולה להציל את העולם? תמיד יש איזו תקווה קטנה (אחרי הכול, קורים בעולם דברים מוזרים), אבל קרוב לוודאי שהתשובה היא לא, ספרות משובחת לא תוכל להציל את העולם. יש איזה סיכוי סביר בכל זאת שהיא יכולה להציל את נפשכם. אם אתם אומללים בגלל השנאה שמשתוללת בלבכם, כדאי לכם לנסות לדמיין איך זה להיות האדם ששונא אתכם. אולי תרצו לשקול את האפשרות שבעצם האיש הרע זה אתם. ואם קשה לכם לדמיין זאת, אולי תנסו לבלות כמה ערבים בחברת הספר הזה.
|