|
תיאור הספר:
אלן ויוור ואשתו ריינון שבים הביתה, לוויילס, לאחר שנים של גלות בלונודן. אלן הפך בלונדון לאישיות טלוויזיונית ולסופר מוכר, אך בעצם נשאר "ולשי מקצוען". חזרתם מטלטלת את החבורה, מעוררת זכרונות ומתחים ישנים וחדשים. הכול מתרגשים לקראת בואם - מלקולם הסנטימנטאלי, שגם הוא אוהב את ריינון, מיוראל חדת-הלשון, גוון המאוכזבת ואפילו, סופי שהיתה פעם "אחת החתיכות הטובות שביותר בין ברידג'אנד לקארמארון-טאון." בביבליה, הפאב המקומי, מתכנסים הגברים מדי יום, הן מוכחו של הרגל בן שלושים שנה והן בגלל הסיכוי להוציא שעה, מבלי לחשוב על מחלות ועל דברים הקשורים בהן." אבל, גם הם, ששתיית הערב שלהם מתחילה אחרי ארוחת-בוקר, ובמקביל, הנשים, שמתכנסות למסיבת-יין קטנה, מוטרדים מאוד מן המחלות ומכל הקשור בהן, פוחדים מן ההזדקנות, מחוסר האמינות של הגוף המתבלה, מלהיות "לשעבר"... בינתיים, מנסים האשמאים הזקנים להכות תחושות של החמצה ובזבוז הזדמנויות על-ידי הטבעתן באלכוהול ובפיתויין של נשות החברים הכי טובים... "האשמאים הזקנים" - מעניק טיפול מריר-מתוק, מצחיק-עצוב, ציני ואמין עד מאוד לנושא רגיש, הסםר ש"הגארדיין" הלונדוני העריכו כספרו הטוב ביותר של קינגסלי אמיס, מאז "ג'ים בר-מזל", זכה ב-1986 בפרס בוקר לספרות יפה.
|